<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף כג:</h2>
וכשבאין לבית הכנסת מתחיל החזן כל נידרי וכו', יש מפרשין משום דאמרי' בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה, יאמר בראש השנה כל נדרים שאדור כל השנה יהיו בטילים. ולא נהירא דאם כן הוה לן ברא' השנ' למיעבד. ועוד שאין אנו מתנין על נדרים הבאים אלא על שעברו. ונרא' לי משום דיום הכיפורים יום מחילה וסליחה הוא, ויום תשובה, ורוב העולם נכשלים בנדרים ושבועות, וצריכין התרה בשלשה, ואין מתירין נדרים בשבת ולא ביום טוב אלא נדרים שהן לצורך שבת ויום טוב, ולפיכך מתחיל החזן בהתרת נדרים קודם שיקדש היום לפני ברכו, שאם יש אדם [ש]עליו נדר ולא (התיר) התירו חכם בחרטא, אם שכח שום אדם נדר (שלא) שנדר ולא שאל לחכם עליו, באותו שזכור (יפטירנו) [יפרטנו] לפני חכם (ויתחרט) [ויתיר] לו, ואשר לא זכור נעשה שליח ציבור שלוחו להתחרט בעדו, וגם כל אחד כששומע כן (מפני) [מפי] ש"צ מתחרט גם הוא, ונדר מותר על ידי חרטא. קונמי וקינויי, הם כינויי נדרים, ופליגי אמוראי [נדרים י' ע"א] יש אומ' לשון גוים הם שיש לשון שקורין לנדר קונם, ויש כשאר כינויים. ויש שאומ' כי לשון שבדו חכמים להיות אדם נודר בו הוא, וכינויי הם (כ)שאר קינויים המפורשין בנדרים. נידרנא לא נידרי, לא יהיו נדרים. ויש לומ' דאנדרים של שנה הבא' קאי, ואגב דאתחיל בנדרי שנה שעברה והתירו, מסיים על נדרי שנה הבאה, ואומרים ומתנה שלא יהיו נדרים. שרן, מותרין. שביקין, מחולין. שביתין בטילין, מלשון תשביתו. לא שרירין, חזקים, מלשון שריר וקיים. ולהכי תיקנו אותו בלשון ארמית לפי שבבבל איתקין ושם היו מדברין ארמית, וכדי שיבינו הכל ויתחרטו על נדריהם ויפתחו בחרטא, שהרי אדם פותח לעצמו. מה שאומרי' ג' פעמים דאם יש אדם שלא שמע בראשונה ישמע בשנייה, ואם לא שמע בשנייה ישמע בשלישית, שהרי כל הקהל אין נכנסין יחד לבית הכנסת. ומה שאומרים על כל פעם ככתוב בתורת משה עבדיך ונסלח לכל וגו', אין נרא' לי, כי פסוק זה לא נאמר על התרת נדרים, ועוד מה שייך סליחה בהתרת נדרים, לפיכך נראה לי כמו שראיתי בארץ כנען שאומר החזן ג' פעמים כל נידרי, ואינו אומ' ככתוב בתורת משה וכו' על כל פעם, אלא אחרי גומרו ג' פעמים כל נדרי אומר בקול רם ונסלח לכל עדת וגו', כלומר, הנה היום בא שכתוב בו הבט(י)חתינו ונסלח. ור' מאיר ש"צ לא היה אומר כמו כן ככתו' בתורת משה עבדך, אלא כך אומר ושבועות' לא שבועו' ונסלח לכל עדת בני ישראל לגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה. כך נוהגין בוורמשא שאומ' ב' פעמי' כל נידרי ואינן משולשין ואין אומ' ונסלח לכל עדת פעם ראשונה ובשנייה אומ' ושבועתנא לא שבועות ונסלח לכל עדת וגו'.
